בלוג

מחלת כליות כרונית

July 7, 2013

 מהי מחלת כליה כרונית?

המושג “מחלת כליה כרונית” (לפעמים מכונה גם “כשל כליה כרוני”) מתאר מצב של ירידה בתפקוד הכליות.

לכליות מגוון רחב של תפקידים חשובים הכוללים סינון ופינוי תוצרי לוואי רעילים שמייצר הגוף בשתן, ריכוז השתן ושמירה על מאזן המים והמלחים של הגוף, בקרה על לחץ הדם וייצור הורמונים (החשוב ביותר האריתרופואטין – הורמון האחראי על יצירת תאי דם אדומים במח העצם).

במחלת כליה כרונית הנזק לכליה בלתי הפיך וחומרתו מסווגת לשלבים (1-4).

מחלת כליה כרונית היא מחלה פרוגרסיבית אשר אינה מורגשת בשלביה הראשונים אך מידרדרת עד לשלב הסופי בו החיה אינה מסוגלת לחיות ללא דיאליזה או השתלת כליה.

טיפול במחלת כליה כרונית אינו מתקן את המצב אלא תפקידו להאט את התקדמות המחלה ובכך להאריך ולשפר את איכות חיי החולה במחלה.

 

מתי נראה את מחלת הכליה הכרונית בכלב או בחתול?

רב מקרי מחלת הכליה הכרונית יבואו לידי ביטוי בכלבים/חתולים מבוגרים כתוצאה מהזדקנות ו”שחיקה” של הכליות. המחלה שכיחה פי 3 יותר בחתולים מבכלבים (יש מחקרים הטוענים כי 1 מתוך 5 חתולים מעל לגיל 15 סובל מבעית כליה כרונית).

אף על פי כן, המחלה יכולה להופיע גם בבעלי חיים צעירים יותר כתוצאה מפגם מולד, נטיה משפחתית (גנטיקה), פגיעה כלייתית טראומתית, דלקת/זיהום בכליה וכדומה.

 

מהם הסימנים של מחלת כליה כרונית?

רב הסימנים הקליניים אינם ספציפיים והם תוצאה של חוסר התפקוד הכלייתי והצטברות בדם של רעלים שאמורים להתפנות על ידי הכליה בשתן. הסימנים הנפוצים ביותר:

עליה בשתיה ועליה בהשתנה, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, התייבשות, ירידה בפעילות ודכאון. 

סימנים אחרים פחות נפוצים: מצב פרווה ירוד, הקאות, ריח רע מהפה, כיבים בפה וחולשה.

מאחר ומחלת כליות כרונית היא מחלה פרוגרסיבית הסימנים מחמירים עם הזמן.

הסיבוכים הנפוצים ביותר שנראים במחלה הם: יתר לחץ דם ואנמיה (ירידה בתאי הדם האדומים).

 

כיצד מאבחנים מחלת כליה כרונית?

 אם הכלב/החתול מראה את אחד הסימנים הנ”ל יש לקחת אותו אל הוטרינר לבדיקה.

אבחון מחלת כליה כרונית אצל הוטרינר הינו פשוט יחסית וכולל בעיקר בדיקות דם ושתן.

הערכה מעמיקה יותר של הנזק ומצב הכליות דורשת בדיקת אולטראסאונד בטן, בדיקת חלבון/קריאטינין בשתן ולעיתים רחוקות גם ביופסיית כליות.

 

מהו טיפול במחלת כליה כרונית?

 לא ניתן לרפא את הנזק הכלייתי במחלת כליה כרונית ולכן מטרת הטיפול העיקרית היא הארכת חיי החולה ושיפור איכות חייו

1. אוכל רפואי – אוכל רפואי המותאם לחולי כליה הינו אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול בחולי כליה. האוכל הכלייתי הינו אוכל דל בחלבון, פוספט ומלח ועשיר בסיבים, חומצות שומן וויטמין .D

מחקרים שונים הראו כי מתן אוכל כלייתי בשלבים הראשונים של מחלת כליה כרונית הינו אחד מהיסודות החשובים והיעילים ביותר בטיפול הכלייתי מבחינת הארכת חיי החולה ושיפור של איכות חייו. לכן על הבעלים להתאמץ, להתעקש ולדאוג שהחולה יאכל את האוכל הכלייתי. מעבר לאוכל כלייתי יכול להוות אתגר, בעיקר בחתולים, יש מספר  אסטרטגיות שמטרתן עידוד אכילת המזון הכלייתי על ידי מעבר הדרגתי מהאוכל הרגיל לאוכל הכלייתי (תקופת המעבר צריכה לקחת לפחות 7 ימים. בחתולים ניתן להשתמש בשיטת שני כלי אוכל שנראה שמקלה על המעבר), לא להתחיל את החלפת המזון בזמן שהחיה מאושפזת או לא מרגישה טוב, מתן האוכל מקורר/מחומם/טמפ’ החדר לפי העדפת החולה, מעבר ממזון יבש לרטוב או להיפך ושימוש במעודדי טעם (מיץ של טונה, מרק עוף, כמות קטנה של אוכל רגיל).

 2. מתן תזונה מספיקה – ירידה באכילה שכיחה מאוד בחולי כליה בעיקר עקב הקאות ובחילות. יש לדאוג שהחתול/כלב אוכל לא רק את האוכל הרפואי המותאם לחולי כליה אלא גם אוכל כמות מספיקה.  בעיקר בשלבים המאוחרים של המחלה ייתכן ויהיה צורך במתן תרופות מעודדות אכילה ואף בהכנסת צינור האכלה – זוהי דרך פשוטה ויעילה למתן כמות מספיקה של אוכל מתאים, מים ותרופות.

3. מים – אחד הבעיות העיקריות בחולי כליה הינה התייבשות (בעיה זו נפוצה בחתולים יותר מכלבים עוד בשלבים המוקדמים שלל המחלה) לכן יש לעודד את הכלב/חתול לשתות הרבה על ידי גישה חופשית למים טריים, פיזור מספר קערות מים ברחבי הבית, מעבר למזרקות מים שמעודדות שתיה בחתולים והחלפת המזון היבש במזון רטוב שמכיל אחוז גבוה יותר של מים.

בשלבים מתקדמים יותר של המחלה יש צורך במתן נוזלים תחת העור – התהליך פשוט ונלמד על ידי הבעלים בקלות כך שיכולים לתת לחולה את הנוזלים בבית באופן יומיומי.

4. טיפול ביתר לחץ דם – חולי כליה עלולים לפתח לחץ דם גבוה אשר פוגע בכליה ומזרז את הנזק הכלייתי וכן גורם לפגיעות נוספות בגוף (היפרדות רישתית בעין הגורמת לעיוורון, בעיות לב, דימום מוחי וכתוצאה מכך בעיות נוירולוגיות). כל כלב/חתול המאובחן עם מחלת כליות כרונית חייב לעבור החל מהבדיקה הראשונה מדידות לחץ דם עוקבות ואם נמצא כי סובל מיתר לחץ דם חייב לקבל טיפול להורדת הלחץ דם (כדורים) ולהגיע למעקבי לחץ דם באופן קבוע.

5. טיפול באנמיה – אחד מתפקידי הכליה הינו יצירת אריתרופואטין, הורמון האחראי על ייצור תאי הדם האדומים במח העצם לכן בהרבה מחולי הכליה מתפתחת אנמיה (ירידה במספר תאי הדם האדומים בדם) בעיקר בשלבים המתקדמים יותר של המחלה. אנמיה קלה אינה מהווה בעיה אך עם התקדמות המחלה האנמיה מחמירה וכאשר החיה מראה סימני חולשה ועייפות יש לטפל באנמיה. הטיפול כולל מתן הורמון אריתרופואטין סינטטי, תוספי ברזל וסטירואידים אנאבוליים.

6. הורדת רמת הפוספט בדם – במחלת כליה עולה רמת הפוספט דבר הגורם להחמרת הנזק הכלייתי, דלדול העצם ולהחמרת האנמיה. רמת הפוספט ניתן לשליטה בתחילה בעזרת האוכל הכלייתי בשלבים מאוחרים יותר של המחלה יש צורך בהוספת קושרי פוספט הניתנים עם המזון.

7. טיפול בבחילות והקאות – נדרש בשלבים המתקדמים יותר של המחלה ונעשה על ידי מתן מגיני קיבה ונוגדי בחילות.

8. טיפול באיבוד חלבון בשתן – איבוד חלבון בשתן שכיח במחלת כליות ומאיץ את הנזק לכליה. אבחון חלבון בשתן נעשה על ידי בדיקה מיוחדת של השתן הנקראת בדיקת יחס חלבון קריאטינין בשתן. הטיפול כולל מתן תרופות מסוג חסמי האנזים ACE.

 

לסיכום למרות שמחלת כליה כרונית היא מחלה מחלה פרוגרסיבית וסופנית עם מעט מאמץ, סבלנות, אהבה והשקעה מצד הבעלים ואבחון מוקדם ניתן לנהל את המחלה בצורה יעילה, להאריך את חיי החולים ולשפר את איכות חייהם במשך חודשים עד שנים. 

 ד”ר שרון יסן,DVM